קייקוב נ' וורסצ'ה 83 בע"מ ואח'

החלטה

המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה, ובקשה להכיר בה כתביעה ייצוגית.

עילת התביעה היא הטעייה צרכנית: המבקש טוען כי המשיבים הטעו אותו ואת יתר חברי הקבוצה, כאשר מכרו סחורה תחת השם "ורסאצ'ה". המשיבים הטעו את המבקש לחשוב כי מדובר בסחורה שיוצרה על ידי חברת Gianni Versace SPA (להלן: "ורסאצ'ה האיטלקית"), בעוד בפועל מקור הסחורה היה בחברה ישראלית – המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") .

המבקש ביסס את הפן העובדתי של בקשתו על פסק דין קודם, שניתן בבית המשפט המחוזי בת.א. 2960/00 (להלן: "התביעה הקודמת"), תביעה שהגישה ורסאצ'ה האיטלקית נגד המשיבים 1 ו-2.

המבקש טען כי מפסק הדין שניתן בתביעה הקודמת (על ידי כב' השופט בנימיני - להלן: "פסק הדין הקודם"), עולה כי עילת ההטעיה לה הוא טוען בבקשה הנוכחית, אכן התקיימה. מעבר להסתמכות על פסק הדין, לא נסמך המבקש על עובדות נוספות להוכחת בקשתו.

בישיבת יום 10.5.10, הסכימו הצדדים להגיש טיעון כתוב בסוגית השתק הפלוגתא. מכוח ההחלטה ממועד זה, הצדדים הגישו טיעוניהם ביחס לסוגיית השתק הפלוגתא – קרי האם זכאי המבקש להסתמך על הקביעות שנקבעו בפסק הדין הקודם מכוח הכלל של השתק פלוגתא.

טענות הצדדים

המבקש הפנה לפסק הדין הקודם, וטען כי נקבע בו כי ציבור הצרכנים שרכש את מוצרי המשיבה הוטעה בפועל. בית המשפט בפסק הדין הקודם הפנה לסקר צרכנים שנערך בהקשר זה, ממנו עולה כי ניתן להסיק בסבירות גבוהה מאוד כי רבים מאלה שרכשו בגדי ורסאצ'ה מתוצרת המשיבה, הוטעו לחשוב שהם קונים את תוצרתה של ורסאצ'ה האיטלקית.

בית המשפט ציין כי הסקר נערך בשנת 2004, כאשר בחנויות (אך לא ביתר הפרסומים) הופיע כבר כיתוב המבדיל את המשיבה מורסאצ'ה האיטלקית, לפי הוראה שניתנה על ידי בית המשפט במסגרת בקשה לצו מניעה זמני בתביעה הקודמת. בית המשפט הניח כי בעת הגשת התביעה הקודמת ובשנים שקדמו לכך, היתה ההטעיה של ציבור הקונים בשיעור גבוה יותר.

בית המשפט קבע בפסק הדין הקודם כי "אין צורך להוכיח אלא הטעיה של חלק מן הציבור שאינו זניח... הסקר של גולדברג מוכיח זאת מעבר לכול ספק סביר, אם היה בכך צורך בכלל". עוד קבע בית המשפט בפסק הדין הקודם, כי די בהוכחה כי ההטעיה בוצעה גם אלמלא הוכח נזק, כדי לזכות את ורסאצ'ה האיטלקית בצו מניעה שיפסיק את השימוש שעושה המשיבה בשם ורסאצ'ה. אולם, כך נקבע, כיוון שהוכח גם נזק, זכאית ורסאצ'ה האיטלקית גם לפיצוי כספי בגין נזק זה, שנגרם לה בשל ההטעיה.

המבקש טען כי קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתאות בפסק הדין הקודם, ובין אלה הטעונות הכרעה בתביעה דנן, כאשר ההטעיה עליה מדובר בשני המקרים היא הטעייתם של חברי הקבוצה. עוד נטען כי מתקיימים גם יתר התנאים לתחולת הכלל של השתק פלוגתא – למשיבה היה יומה בבית המשפט, בדיונים קודמים בפני שתי ערכאות (הן בבית המשפט המחוזי והן בפני רשם הפטנטים). המשיבה אף חקרה את עורכת הסקרים, כלומר הסוגיה הוכרעה לאחר חקירות.

עוד נטען, כי אף שלא המבקש ולא חברי הקבוצה עמדו בפני הערכאות הקודמות, הרי מי שעשה כן - ורסאצ'ה האיטלקית – עשה זאת במטרה להפסיק את הטעיית הציבור, שפגעה בעסקיה. לכן, הצווים שניתנו בבית המשפט המחוזי ובפני רשם הפטנטים הם לטובת הציבור, ומתקיימת ה"קרבה המשפטית" הנדרשת בין ורסאצ'ה האיטלקית לבין חברי הקבוצה. המשיבה היא צד משותף להליכים אלה, ואין טעם להעניק לה שוב את יומה בבית המשפט.

המבקש טען כי המימצא שנקבע בפסק הדין הקודם הוא מימצא חיובי, כי המשיבה הטעתה את ציבור הצרכנים. ההכרעה במימצא זה היתה חיונית לתוצאה הסופית של פסק הדין הקודם – נדרשה הוכחה כי היתה הטעיה בפועל, כדי לזכות את ורסאצ'ה האיטלקית בסעדים המבוקשים ובפיצוי כספי.

המבקש טוען כי ניתן לעשות שימוש בדוקטרינה של "השתק פלוגתא" גם כטענת התקפה, וכי כך עולה מפסה"ד ברע"א 9307/09 אפולו אדקס נ' סונסינו (מיום 7.2.10, להלן: "פס"ד אדקס"). קיימים בעניינו – כך נטען – טעמים מיוחדים המצדיקים עשיית שימוש בדוקטרינת ההשתק גם כטענת התקפה, משום שלא ייגרם למשיבים אי צדק מיישום הדוקטרינה, ומשום שהמשיבה זכתה להשמיע טענותיה בשתי ערכאות שונות, בהליכים ממושכים בהם נקבעו מימצאים פוזיטיביים. במסגרת ההליך הנוכחי לא הועלו כל טענות עובדתיות חדשות שטרם נדונו, ואין לכן כל היגיון בניהול הליך משפטי חדש בסוגיות שכבר נדונו והוכרעו.

בנוסף, אין חשש לריבוי הליכים, שכן תביעה ייצוגית נועדה כדי למנוע ריבוי הליכים. הימנעות מהפעלת הכלל משמעו חשש ממשי לפסיקות סותרות, והימנעות כזו תביא לכך שתוצאות ההליכים הקודמים יהפכו מיותרות, תוך בזבוז זמן שיפוטי.

המשיבים טענו כי אין מקום להפעיל את הכלל של "השתק פלוגתא". לטענתם, אף אחד מהתנאים המצטברים לתחולת הכלל אינו חל בענייננו, ואין גם מקום לקבוע כי המקרה דנן הוא המקרה החריג בו מוצדק להפעיל את הכלל ככלל התקפי. עוד נטען כי על כל פנים המימצאים בפסק הדין הקודם ודאי אינם יכולים לחייב את המשיב 2 (שהתביעה הקודמת נגדו נדחתה), ונגד המשיב 3 – שכלל לא היה צד להליכים הקודמים.

דיון

השתק פלוגתא יחול – כך נפסק לא אחת, כאשר מתקיימים מספר תנאים מצטברים. בדרך כלל על כל התנאים להתקיים כדי שניתן יהיה להפעיל את הכלל של השתק פלוגתא. תנאים אלה הם:

1.קיומם של זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שהוכרעה בהליך הקודם לבין הפלוגתא העומדת לדיון בהליך הנוכחי;

2.הצדדים בהליך הנוכחי הם אותם צדדים שהיו בהליך הקודם;